מרעיון עסקי לניסוי שאפשר ללמוד ממנו

להתחיל מסיפור של לקוח

רעיון כמו ״אפליקציה לעצמאים״ עדיין רחב מכדי לבדוק. בחרו אדם מסוים ומצב חוזר: למשל בעלת קליניקה שמבזבזת ערב על תיאום תורים. אפשר עכשיו לחקור איך הבעיה נראית, מה נעשה כדי לפתור אותה וכמה חשוב לטפל בה.

חפשו אנשים שנמצאים במצב הזה ודברו על הפעם האחרונה שבה הוא קרה. בקשו שיספרו מה עשו, באיזה כלי השתמשו ומה היה מסורבל. שאלה כמו ״היית משתמש באפליקציה שלי?״ מזמינה תשובה מנומסת. סיפור על התנהגות שכבר התרחשה מספק פרטים שאפשר לעבוד איתם.

להבחין בין מחמאה לבין צורך

״רעיון מעולה״ משמח לשמוע, אבל כדאי לחפש גם פעולה: האם האדם כבר משלם על פתרון? מפנה זמן? מבקש שתעזרו לו עכשיו? לעיתים הבעיה קיימת, אך אינה דחופה מספיק כדי להצדיק שינוי.

כתבו את ההנחה המרכזית שעליה הרעיון עומד. לדוגמה: ״בעלי קליניקות עם מספר רב של תורים ידניים מעוניינים לצמצם את זמן התיאום״. אחר כך הגדירו איזה ממצא יחליש אותה. אם כולם מסתדרים היטב עם הפתרון הקיים, זו הזדמנות לדייק את הקהל או את הבעיה.

לבדוק את התוצאה בדרך קטנה

בחרו את הגרסה הפשוטה ביותר שתאפשר ללמוד. שירות ידני, מפגש ממוקד, טופס ותהליך מסודר יכולים להספיק לבדיקת הערך לפני פיתוח מערכת. הסבירו ללקוח מה כלול, מה עדיין ניסיוני ומה הוא מקבל בסיום.

אם גובים תשלום, ההצעה והתנאים צריכים להיות ברורים ואפשריים לביצוע. אם הבדיקה חינמית, זכרו שהיא מלמדת בעיקר על שימוש ועניין; היא אינה מוכיחה נכונות לשלם את המחיר שתבקשו בהמשך.

להחליט מראש מה תבדקו

מספר קטן של שיחות יכול להציע כיוון, אך אינו הוכחה שיש שוק רחב. מטרת הניסוי היא לצמצם את אי־הוודאות המסוימת שמונעת את הצעד הבא.

• מי: קהל מוגדר ואופן ההגעה אליו.
• מה: בעיה אחת ותוצאה אחת שהפתרון מנסה ליצור.
• איך: הצעה שאפשר לספק בגבולות זמן ותקציב ידועים.
• למידה: מה ייחשב עניין ממשי, מה ייבדק בשימוש ומה עדיין יישאר פתוח.

לסיים בהחלטה, לא רק ברשמים

אחרי הבדיקה, אספו בנפרד מה אנשים אמרו, מה עשו ומה הצלחתם לספק. בדקו גם כמה עבודה נדרשה מכם. ייתכן שהערך טוב אבל השירות יקר מדי לביצוע, או שהפתרון מתאים לקהל אחר.

בחרו אחת משלוש פעולות: להמשיך לבדיקה נוספת, לשנות הנחה מסוימת או לעצור. ״מקסימום תוצאות במינימום מאמץ״ מתחיל כאן בהשקעת מאמץ במה שיכול ללמד משהו, לפני השקעה גדולה במה שעדיין לא נבדק.